מלאכת עיצוב הבית היא ללא גבולות. כלומר, ישנו חופש מוחלט לעוסק במלאכה לבטא את המשנה העיצובית שלא באין סוף דרכים. רצפת בטון מוחלק צבועה באדום? הולך. ווילונות פייטים בסגול–צהוב? הולך גם. ספה בריפוד בד יוטה מעובד? נשמע מצוין.
הדברים הנ״ל לא נכתבו בהרמת גבה או בטון משוחק. להפך. אנחנו באמת ובתמים מאמינים שכול עיצוב המשמח את בעליו הרי זה משובח. כל שילוב, ביזארי ככל שיהיה בעיני המתבונן מהצד, המבקר בבית לא לו – לא רלוונטי. אין חוקים בעיצוב, ואין עשה ואל–תעשה. הדבר היחיד הוא כיצד אתם מרגישים כחלק היצירה. עולה חיוך על פניכם בכול פעם שאתם רואים את שולחן הפורמייקה הירוק שחיברתם לו רגלי שיש? עיצבתם את הבית בצורה המושלמת.
עם זאת, החופש המוחלט הזה יכול לעיתים לגרום לקיבעון. כשכול האופציות בפנינו פתוחות, אנחנו נוטים להיצמד למוכר והבטוח. אם ביקרתם פעם בסופרמרקט אמריקאי, אתם מכירים את התחושה: מדפים, מדפים, עשרות מותגים של אותו המוצר. כיצד בוחרים מכול השפע הזה? מחפשים מותג שמכירים מהארץ וקונים אותו.
בעיצוב הבית, הביטוי המובהק ביותר לקיבעון המחשבתי הזה הוא ״ללכת עם הזרם״. לבקר באותן חנויות כמו כולם, לבחור את הצבעים והמוצרים שראינו ואנחנו מכירים מבתים של אחרים. גם אלה ששוכרים מעצב פנים לא פעם יבקשו ״לא להשתגע יותר מדי״ ויציינו שהם רוצים ״משהו סולידי״. אין בכך שום דבר פסול. אין כאן ניסיון שכנוע לשים ספה במטבח או לרצף את התקרה באריחי קרמיקה צבעוניים. אם אתם דוגלים בעיצוב סולידי, לכו על זה עד הסוף. כמו שכבר ציינו – זה הבית שלכם.
ובכול זאת. יש מקום – בכול בית ובכול חדר – להכניס נגיעה ייחודית. העזה עיצובית שעושה את כול ההבדל. הפעם אנחנו רוצים להציג מספר דוגמאות של העזות עיצוביות שכאלה תחת הכותרת של ״הוצאת דברים מהקשרם״.
הדוגמאות שלפנינו הן ההיפך מקיבעון מחשבתי. הן לקיחת פריט מסוים והפיכתו למשהו אחר. טרנספורמציה, מטמורפוזה – תקראו לזה איך שתרצו, העיקר שתשטפו את העיניים ותספגו השראה. מי יודע, אולי זה יעורר אצלכם זיכרון של פריט מסבתא שתקוע בבוידם כבר 14 שנה ויכול לרומם לכם את פינת האוכל. אם כך, יצאתם נשכרים. ובפעם הבאה שאתם בשוק פשפשים אתם כבר תסתכלו על דברים אחרת.
הייתה: קונסולת ברזל / עכשיו: שידת אמבטיה
כבר הזכרנו בעבר כמה אנחנו אוהבים עץ בחדר האמבטיה. זה פשוט מרומם את חדר האמבטיה עם חן וחום. והנה קונסולת ברזל מלאת אופי עם פלטת עץ עליונה שבעברה הייתה, אפשר רק לנחש – בסיס למכונת תפירה של זינגר או שולחן אוכל צמוד קיר – מצאה את דרכה לחדר האמבטיה והפכה לשידת אמבטיה לכול דבר. קודחים שני חורים, אחד לניקוז הכיור ואחד לצינור הברז וכמו שאומרים הצרפתים – וואלה!
הניגודיות בין העץ והברזל מעולם נפרד וכיור החרס הצבעוני פשוט נפלא. חדי העין יזהו גם את הטאג׳ין הכחול לצד הכיור. אין בפנים קוסקוס – בדקנו – אלא הפך לכלי למגבות ידיים מגולגלות. עוד דוגמא להוצאת דברים מהקשרם.
היה: שולחן כתיבה כפול / עכשיו: שידת אמבטיה
עוד דוגמא לכניסת עץ לחדר האמבטיה. הפעם שולחן כתיבה כפול מעץ טיק הודי; אפשר ממש לדמיין צמד אחים צעירים יושבים שם, רגליהם מתנופפות באוויר בחוסר סבלנות וריח הקארי מהמטבח מפריע להם לריכוז.
גם בחדר האמבטיה השולחן ממלא תפקידו נאמנה כשידת אמבטיה פרקטית ומלאת אופי. מדפים למגבות, מגירה למקלות אוזניים וקוצץ ציפורניים וסל כביסה מקש. נסו לתאר שם במקום שידה לבנה מאיקאה… מבינים עכשיו?
היו: ארגזים לקטיף / עכשיו: מדפים
ארגזי הקטיף האלה אותרו במרוקו ונחטפו מיד. אין פלא. שם, במולדת החמימה של חלק מאתנו, כך נערך הקטיף בימי הסתיו הסגריריים, עם ארגז ביד ו, יש לקוות, שמחה בלב. אך בהגיעם ארצה, כמו רבים מהעולים, הם זנחו את מה שעשו במולדת ומצאו לעצמם ייעוד חדש – מדפים לתפארת. כל שנדרש היה מחשבה מקורית ומהפך ממאונך למאוזן.
השילוב של הצמחים הירוקים עם העץ החשוף הוא מנצח. אך גם בתור מדפי ספרים או כוסות הם היו משרתים נאמנה. ונגיד אנחנו – גם בתור מסגרות לתמונות אנחנו רואים אותם גורפים מחמאות.
היו: מאזניים / עכשיו: שנדליר
אלה היו לא סתם מאזניים, אלא וואחד מאזניים. נשקלו בהם שקים של חיטה, סלים מלאים בגזרים או קישואים. הם נתנו עבודה ועכשיו הגיע זמנם לנוח.
כה פשוט, כה יפה. כמעט מפתיע איך לא משחר ההיסטוריה, או לפחות מאז המצאת המאזניים, לא נעשה שימוש בהם כאמצעי תאורה. למתעניינים: שריד המאזניים הקדום ביותר נמצא בעמק נהר האינדוס, סמוך לפקיסטן של היום, ומוערך שנוצר ב-2000 לפני הספירה לערך. השריד שנמצא שם ממש מזכיר את המאזניים שבתמונה. סליחה, השנדליר שבתמונה.
היה: דלי מסיק זיתים / עכשיו: כלי אכסון לבולי עץ
לא מהפך תדמיתי מוחלט אמנם, אך עדיין שימוש מושכל בקיים. מי שלא מזהה, או שמעולם לא השתתף במסיק זיתים, זהו הדלי המסורתי, שנישא עם רצועה. היה ניתן גם לצבוע אותו, אך במקרה הזה בחרו בעלי הבית להשאירו במצב צבירה המקורי.
ומדוע אומרים מסיק זיתים ולא קטיף זיתים? ״למסוק״ פירושו ״לקטוף על ידי תלישה״ וכך אכן מפרידים, זית אחר זית, מהענף. נהוג לומר על עבודה מונוטונית שחוזרת על עצמה עבודת נמלים, אך מן הראוי שהייתה נקראת – עבודת מסיקים. סעו לגליל בספטמבר–אוקטובר ותגלו בעצמכם.
הייתה: מטחנת בשר / עכשיו: גוף תאורה
בדוגמא מעלה, של המאזניים שהפכו שנדליר, נמנענו במכוון מלהעלות את האופציה שייתכן והמאזניים שימשו בעברן לשקילת בשר. עכשיו אין ברירה. המטחנה הזאת לא שימשה לירקות, גם לא לקטניות. כשמה כן היא.
אבל תראו איזה יופי. היא כמו נועדה להאיר. הנורה יושבת בתוך התושבת בצורה מושלמת והגלגלת משחקת את תפקיד המנואלה – אפשר לדמיין שסיבובה מטעין את הנורה בחשמל הנדרש…